מדוע אפל קנתה עוד 20 מיליארד דולר במלאי בשיא שיא?

מאז 2012, אפל קונה בחזרה את מניותיה בקצב יוצא דופן, שלעתים קרובות עולה על 10 מיליארד דולר - ולעתים קרובות מתקרב ל-20 מיליארד דולר - לרבעון. כעת, כשהמנייה שלה הכפילה את עצמה בשנה האחרונה, מדוע היא ממשיכה לצבור מניות?

סמנכ"ל הכספים של אפל, לוקה מאסטרי, ציין זה עתה בשיחת הרווחים של החברה לרבעון דצמבר, "החזרנו כמעט 25 מיליארד דולר לבעלי המניות במהלך הרבעון בדצמבר. התחלנו בתוכנית רכישה חוזרת מואצת של 10 מיליארד דולר בנובמבר, שהביאה למסירה ופרישה ראשונית של 30.4 מיליון מניות גם רכשנו מחדש 40 מיליון מניות של אפל תמורת 10 מיליארד דולר באמצעות עסקאות בשוק הפתוח, ושילמנו 3.5 מיליארד דולר בדיבידנדים ושווי ערך כפי שעשינו בשנים האחרונות, נשתף את התוכניות שלנו לשלב הבא של תוכנית החזר ההון שלנו כאשר נדווח על תוצאות לרבעון מרץ".

10 מיליארד דולר שהוציאה אפל על רכישות חוזרות בשוק פתוח במהלך הרבעון מחקו 40 מיליון מניות במחיר ממוצע של 250 דולר. זה מייצג הנחה גדולה על המחיר הנוכחי של 320 $. אנליסטים שהתעקשו שהרכישות החוזרות של מניות אפל היו בזבוז כסף נראים כעת מטופשים במיוחד.

צוות ההנהלה של אפל הסביר במשך שנים מדוע היא קונה בחזרה את מניותיה: היא ידעה שהמניות שלה היו מוערכות נמוך באופן דרמטי על ידי משקיעים בשוק. די ברור שהם צדקו ושאנליסטים שהסתכלו על החברה מבחוץ טעו באופן דרמטי.

הבינתחומי ואשליית מכירות היחידה

אחת הסיבות העיקריות לכך שהשוק הקצה שווי נמוך כל כך לאפל - למרות שנים של רווחיות עקבית וחדשנות מוצלחת שאין כמותה על ידי יריביו בתחום האלקטרוניקה הצרכנית - הייתה הנרטיב התקשורתי הכוזב שפיתחו קבוצות מחקרי שוק שהתמקדו שוב ושוב ב-Apple.משלוחי יחידות חומרהבמקום את קהל הקונים הנאמנים שאפל משכה בתוך חפיר הטירה שלה.

הנרטיב התקשורתי ההזוי הזה הציג את אפל כלא יותר מיצרנית חומרה לסחורות. אישים בלוגרים של מדיה טכנולוגית נאחזו מזמן במספרים שנוצרו על ידי קבוצות כגוןIDC, Gartner ו-Strategy Analyticsלהציע שהמכירות של אפל לא היו מיוחדות מכיוון שחברה אחרת שלחה מספרי יחידות דומים או גבוהים יותר של מוצרים זולים בהרבה.

הבינתחומי — אחרי שנים שלחולם על תחרות טאבלט אנדרואיד לאייפד שמעולם לא הייתה אמיתית- הסתובב ולקח את ההובלה בהמצאת אותו סוג של תחרות מגוחכת עבור Apple Watch: כולל במיוחד 13 $ להקות פעילות Xiaomi.

ה-IDC יצר נתונים כמו אלה שיצרו את הרושם השגוי של Apple Watch כושל

בסוף 2016, IDC הכריזה על Fitbit כמנצחת בציוד לביש, ובאופן דומה העלה את Xiaomi ו-Garmin לפני אפל באמצעות הערכות של יחידות שנשלחו. האנליסט של IDC (הדו"ח נמחק מאז מאתר האינטרנט של IDC) אף טען שאפל ווטש סובל מ"הרכב מזדקן וממשק משתמש לא אינטואיטיבי", שעוזר לתדלק אמני קליקבייט כמו ג'יי יארו שלBusiness Insiderשכתב כי "ה-Apple Watch הוא לא שוברי הקופות שאנשים חשבו שהוא הולך להיות".

הנתונים של הבינתחומיטעה. עד כדי כך, למעשה, שמנכ"ל אפל, טים קוק, פרסם הערה רגילהמפריךהסיפור והמתודולוגיה של IDC מציגים את Apple Watch ככישלון.

"הנתונים שלנו מראים ש-Apple Watch מתפקד מצוין ונראה כאחת המתנות הפופולריות ביותר לחג השנה", כתב קוק לרויטרס, זמן קצר לאחר שהבינתחומי פרסם את תחזית הכישלון שלו למה שהפך מאז לשעון המצליח ביותר מכל סוג שהוא, ומכרה אתכל תעשיית השעונים השוויצריתבנוסף לכך שאין מתחרים אמיתיים בקטגוריית "שעון חכם".

החורף הזה Fitbitמכרה את עצמה לגרוטאותלגוגל - שבאופן דומה לא הלכה לשום מקום עם Wear OS המבוססת על אנדרואיד משלה למרות שקפצה לשוק הציוד הלביש הרבה לפני אפל.

בלוגרי מדיה ו"חברות המחקר" המספקות להם טבלאות של מספרי משלוחים מומצאים וניתוח פשוט של שוק הצרכנים יצרו את הציפייה שצמידים גנריים זולים ידרדרו את Apple Watch - מיד לאחר מכןשנים של התעקשותשטאבלטים גנריים זולים יהרגו את האייפד.

וכמובן, לפני כן, הם טענו שמכשירי אנדרואיד ו-Windows זולים אמורים לדחוף את האייפון מהרלוונטיות, שנגני MP3 זולים אמורים למחוץ את האייפוד ושנטבוקים זולים הולכים למנוע ממחשבי מק מלהגיע אי פעם למכירות משמעותיות.

חמש פעמים שולל, לא יכול להתפתות שוב

כמה פעמים יכולות חברות שוק, אנליסטים של מניות ובלוגרים מסוג Clickbait לטעות כל כך בנושא ועדיין לשמור על מראית עין של אמינות? ככל הנראה, התשובה היא חמש, מכיוון שבשני העשורים האחרונים אשליה של מכירות יחידות נמשכה - כמעט ללא כל ביקורת, מחוץ לשלך באמת - לאורך חמישה דורות מרכזיים של מהדורות חדשות של מוצרי אפל.

כיום, מאמצים דומים לזלזל ב-AirPods או להשוות אותם ל"אתגרים" לא הצליחו להמריא. ברור שהקהלים העולמיים אוהבים את AirPods עם אותו סוג של עניין שמשך קונים ל-Apple Watch, לאייפד, לאייפון, לאייפוד ולמחשבי מק. וזה לא משנה שמוצרי נוק-אוף זולים יותר של ספקים אחרים נמכרים גם הם, לפעמים בהיקפים דומים או אפילו גדולים יותר.

הסיבה לכך היא שההצלחה של אפל אינה מבוססת על אחוז המכירות הכוללות שלה בשוק, כולל זיופים ומוצרים שונים בתכלית הדומים רק במתווה הכללי שלהם.

דיסנילנד לא מאוים מכל קרנבל שהוקם בעיירות אחרות. למעשה, רוב הילדים שגדלים רוכבים ב-Tilt-A-Wirl או Wilde Maus שואפים לבקר בדיסני, ומיליוני מבקרים משלמים בקביעות מחירי כרטיסים עוצרי נשימה כדי ליהנות מפארקי שעשועים כמו דיסני למרות הזמינות של קרנבלים בעיירות קטנות הרבה יותר זולות ואפילו סוסי הנדנדה של 25 סנט שהוצבו מול K-Mart.

גלגלי אימון לדיסנילנד

באותו אופן, כמו שאני קודםצייןלפני יותר מעשר שנים, אנדרואיד שימשה בעיקר"כגלגלי אימון עבור ה-iOS של אפל, עלייה טכנולוגית עבור משתמשי סמארטפונים בסיסיים כדי בסופו של דבר להתחרות בחוויית פרימיום ניידת."

עשר שנים לאחר שאנדרואיד החלה "לנצח" במכירות יחידות, אפל מוכרת כעת את רוב הסמארטפונים במדינות אמידות ומרוויחה כמעט את כל הרווחים ממוצרי אלקטרוניקה בשוק גלובלי פתוח לרווחה עם תחרות בלתי מוגבלת - שרובם קורעים ללא בושה מחוץ לעבודה של אפל.

המשקיעים כבר הבינו את זה. לקח לעולם כמעט את כל תקופת שנות ה-2010 עד שרבים יבינו זאת, אבל עכשיו כשאי אפשר להתווכח נגד, המסחר במניית אפל קפץ לרמהנדבך חדש לגמרי, כזה המבוסס על היכולת של החברה למשוך לקוחות חדשים ולשמר את בסיס הלקוחות הקיים שלה תוך הצעת כל מיני מוצרים ושירותים אטרקטיביים אחרים.

"לקוחות על פני יחידות שנשלחו" היא דרך נוספת לומר שהמשקיעים שחררו את התפיסה ש- עם התנצלות בפני סטיב ג'ובס - "כדי שאפל תנצח, כל השאר צריכים להפסיד", או החשש שאפל "אולי לא מוכרת יותר מכשירים משאר העולם ביחד", או, במילותיו של פלוניבלומברגמבקר אפל, כי "יש אנשים שאולי לא יוכלו להרשות לעצמם" את המוצרים הטובים ביותר של אפל, למרות שהם מוכרים בבירור בהיקפים אדירים לעשרות מיליונים שמשלמים בשמחה עבור הטכנולוגיה העדכנית ביותר.

HomePod לא צריך למכור יותר מכל מכשיר שותף של Alexa, ו-Apple TV לא היה צריך למכור יותר ממנהיגי הפסד זולים מ-Roku. שניהם צריכים רק לשמור על הצלחתם, כמרכיבים במערכת האקולוגית הגדולה יותר של מכשירים של אפל. נראה כי לאפל יש את החומרה הרווחית היחידה בשתי הקטגוריות, למרות היעדר נפחי המכירות ה"מובילים" של יחידותלא עשה דבר כדי להקיםאלקסה או אסיסטנט כפלטפורמות פיתוח חשובות של "אפליקציה קולית" או ביצירת המכירות המסיביות המבוססות על הקול שצפוי להן באופן שגוי להוביל.

הקצב התזזיתי של רכישות חוזרות של מניות

אפל בילה עכשיושמונה שניםקונה מיליארדי דולרים עצומים ממניותיה במחירים הנמוכים בהרבה מהמחיר הנוכחי. כמובן, הרכישות החוזרות הללו ריכזו בעצמן את הערך של הארגון של אפל על פני מספר קטן בהרבה של מניות בולטות, והעלו את מחיר המניה לבעלי המניות.

מאז 2012, אפל מימנה סך של 326.1 מיליארד דולר ברכישה חוזרת של מניות. מניות אלו נרכשו מחדש בהנחה מדהימה למחיר היום. בעוד אנליסטים בחרו מדי פעם שפל נתון במחיר המניה של אפל והכריזו שהרכישות החוזרות שלה היו טעות ענקית, קשה לדמיין בדיעבד איך אפל יכלה להשקיע טוב יותר 326 מיליארד דולר מרווחיה.

להוציא הרבה כסף ביעילות היא עבודה קשה. אפל הצליחה להוציא לכל היותר כ-4 מיליארד דולר ברבעון על מו"פ יעיל ביותר. בנוסף, 10K של אפל ציינה כי היא "צופה לנצל כ-10.0 מיליארד דולר עבור הוצאות הון במהלך 2019, הכוללות כלי מוצר וציוד תהליכי ייצור; מרכזי נתונים; מתקנים ותשתיות ארגוניות, כולל חומרה, תוכנה ושיפורים למערכות מידע; ומתקני חנויות קמעונאיות. "

שמירה על ערימת מזומנים של 99 מיליארד דולר - למעשה 207 מיליארד דולר מאוזנים עם חוב של 108 מיליארד דולר - היא התחייבות, מכיוון שקשה מאוד להשקיע ביעילות כל כך הרבה כסף בכל דבר פרודוקטיבי. אפל כבר מובילה את תעשיית הטכנולוגיה בעודה מוציאה רק 10 מיליארד דולר בשנה על Capex ופחות מ-15 מיליארד דולר בשנה על מו"פ. אחזקות המזומנים שלה מושקעות ברובן בניירות ערך של חוב ממשלתיים ותאגידים והשקעות בטוחות אחרות שאינן מחזירות תשואה גבוהה.

לכן, הפתרון של אפל היה לרכוש את המניות שלה במהירות האפשרית, ולרכז למעשה את הערך שלה כחברה עבור בעלי המניות שלה. ובמקביל, גם מחלק דיבידנדים של כ-14 מיליארד דולר בשנה.

ועדיין, גם כשהיא מממנת 20 מיליארד דולר ברכישה חוזרת של מניות ברבעון, היא גם הניבה עוד 10 מיליארד דולר ברווח נקי ברבעון. מכל הבעיות שהאנליסטים ממציאים עבור אפל, הדבר המאתגר ביותר איתה מתמודדת החברה הוא בעצם איך להוציא בצורה אחראית את כל הכסף שהיא מייצרת מהובלת פיתוח הטכנולוגיה הצרכנית בעולם.

צוות ההנהלה עם התמונה הברורה ביותר של סיכוייה של אפל משקיע באופן אקטיבי את משאבי המזומנים של החברה במהירות האפשרית בהתרחבות החברה, אבל החברה פשוט מייצרת כל כך הרבה מזומנים שהיא נאלצת למעשה להחזיר את העודף לבעלי המניות בצורה יעילה כמו אפשרי על ידי הגדלת ערך ההשקעה שלהם.