אפל מקצה את הפיקוח על App Store לפיל שילר בהנהון ברור לבעיות מפתחים

נראה כי ההחלטה של ​​אפל לפצל את חנויות האפליקציות שלה מהפיקוח על iTunes ו-iCloud של אדי קיו, ובמקום זאת להקצות אותן לפיל שילר, ראש השיווק העולמי שלה, מבוססת על מאמץ להבדיל בין ניהול הפלטפורמה של אפליקציות אינטראקטיביות של מפתחים למכירה חוזרת של תוכן סטטי. מבעלי מדיה, ולטפל בכל אחד מהם כראוי.

שינויים בהנהלה של אפל

אפל שמה רשמיתג'ף וויליאמסכמנהל תפעול ראשי, מוגבהג'וני סרוג'לתפקיד החדש של סגן נשיא בכיר של טכנולוגיות חומרה ומגויסטור מיהרןכסגן נשיא חדש לתקשורת שיווקית.

נראה כי המינוי האחרון הזה מעביר חלק מהאחריות של שילר הקשורה לשיווק, ופותח את תפקידו לקחת על עצמו את ניהול המערכת האקולוגית ההולכת וגדלה של אפל הקשורה ל-App Store, שנחשבה בעבר לחלק מהמטריה הקשורה ל-iTunes של תוכנות ושירותי אינטרנט.

צמיחתה של אימפריית ה-iTunes המקוונת של קיו

קיו שומר על תפקידו בניהול שירותים הקשורים ל-iTunes ו-iCloud, כולל עסקאות מאחורי מכירות מוזיקה, טלוויזיה וסרטים והרחבות מערכות אקולוגיות, כולל Apple Pay, iBeacons ו-CarPlay, כמו גם תמיכה ביוזמות כגון Siri, Maps ו-iAd, ו-Apple's in- בית צוותי פיתוח מאחורי אפליקציות כולל Keynote, Pages, Numbers, Logic, Garageband, Final Cut Pro ו-iMovie.

ביו המנהלים של אפל נכתב כי קיו "מוביל ארגון גדול של אנשים מדהימים", ומציין שהוא מילא "תפקיד מרכזי" ביצירת החנות המקוונת המקורית של אפל. סטיב ג'ובס חשף את החנות הזו ב-1998 - לצד ה-PowerMac G3 החדש - כמפתח לאפשר מחשבי Mac מובנים לפי הזמנה מקוונים כחלק מפעולת חומרה חדשה ויעילה.

ל-Cue מיוחסת גם "תפקיד מפתח" בפיתוח חבילת התוכנה iLife של אפל. התוכנה הזו התחילה עם iMovie, מוצר שנגזר מהמומחיות ב-Final Cut שאפל רכשה ב-1998 כשקנתה את KeyGrip, עורך הווידאו הלא-ליניארי מבוסס QuickTime של Macromedia, כדי לחלץ אותו מהשכחה.

אפל של שנות ה-90 לא גילה עניין רב בפיתוח אפליקציות תוכנה משלה; במקום זאת, היא חילקה את האפליקציות שבבעלותה לחברת הבת שלה Claris, שצומצמה מאוחר יותר ל-FileMaker Inc. עם זאת, אפל החדשה המחודשת של ג'ובס ראתה ב-Final Cut דרך למכור את PowerMac G3 החדש שלה. בשנה שלאחר מכן, אפל הוציאה את Final Cut Pro עבור ה-Mac לצד ה-iMovie החדש, גרסה לצרכן המצורפת ל-iMac DV.

ההכרה החדשה הזו ביכולתן של אפליקציות למכור חומרה הובילה לאחר מכן את אפל לרכוש את תוכנת יצירת ה-DVD של Astarte ואת נגן ה-SoundJam MP3 של Casady & Greenes בשנה שלאחר מכן, מה שהוביל ל-iDVD ו-iTunes, מהלך שהגדיר את אפל להציג אתנגן MP3 משלועד סוף 2001.

לאחר מכן אפל רכשה את Bluefish Labs כדי לעזור להתחיל קו חדש של אפליקציות פרודוקטיביות שיהפכו ל-iWork, ואז לקחה את Emagic, צוות הפיתוח מאחורי Logic שימשיך ליצור את Garage Band. תוך כדי פיקוח על פיתוח אפליקציות פנימיות, Cue גם תזמר את הפיתוח של 2003חנות המוזיקה של iTunes, שהקימה שוק חדש למכירת תוכן דיגיטלי.

הצלחת ה-iTunes Store הובילה את אפל להוסיף תכניות טלוויזיה וסרטוני מוזיקה ב-2005, ולאחר מכן סרטים ב-2007 עם השקת iTunes 7.0. גרסה זו הציגה גם תכונה חדשה נוספת: iPod Games, יוזמה שהחלה למכור כותרי תוכנה של צד שלישי המוגנים על פי FairPlay, והנחתה את הבמה לחנות האפליקציות של iPhone ב-2008.

בשנה שלאחר מכן, אפל גם החלה להתנסות בתוכן אינטראקטיבי למוזיקה וסרטים בשם iTunes Extras, והרחיבה את התוכן האינטראקטיבי לתחום חדש. מאז 2010, אפל השיקה אפליקציות לאייפד, ואחריהן אפליקציות watchOS ולאחרונה, אפליקציות וסטרימינג אינטראקטיבי שנמכרו דרך הדור הרביעי החדש של Apple TV.

במקביל, טכנולוגיות אחרות הקשורות ל-iTunes צמחו לקטגוריות מוצרים חדשות בהנחיית Cue. זה כולל את AirTunes, שירות סטרימינג שהפך ל-AirPlay, שמאז גדל למושג המניע מאחוריCarPlay.

גם קבוצת ה-iTunes של Cue נתקלה בבלוגים אודיו, שהפכה כל כך פופולרית בקרב משתמשי האייפוד עד שהיא זכתה לשם "פודקאסט". אפל לא רק אימצה את הפודקאסטים ב-iTunes, אלא גם יצרה את התשתית שתתמוך בשיתוף ציבורי בחינם של פודקאסטים ממוסדות חינוך ברחבי העולם באמצעותiTunes U.

במקביל, מגוון שירותים מקוונים באפל צמחו לשירותי ה-iCloud של ימינו, שאפל גם שילבה עם עסקי ה-iTunes וה-App Store שלה בניהולו של Cue. הרוחב והעומק העצום של כל היוזמות הללו מקלים על ביקורת על Cue, שהוגדרה כדמות ציבורית המייצגת את תוכנת ה-iTunes שהושחתה לעתים קרובות, את הבעיות המשמעותיות הקשורות ל-iCloud, ולאחרונה, חוסר שביעות רצון מתבשל ממדיניות ה-App Store ממפתחים.

זה צמח במיוחד עם חנות האפליקציות של Mac, שבה מפתחים רואים בדרך כלל פחות הזדמנות להרוויח כסף בהשוואה לחנות האפליקציות של iOS בנפח גבוה יותר, ושם הם מעלים בעיות גדולות יותר עם ההגבלות והכללים המשפיעים על יכולת ההשקה והתחזוקה שלהם. כותרות תוכנה חדשניות.

הפרדת תוכן סטטי של iTunes מתוכנת App Store האינטראקטיבית

משיכת פעולות תוכנת App Store מהכיוון של Cue והקצאתן לשילר הגיונית בגלל ההבדל המשמעותי בין ניהול הפיתוח והמכירה החוזרת של תוכנה ממפתחי צד שלישי בודדים לעומת ביצוע העסקאות בליבת השותפויות של iTunes עם האולפנים והלייבלים. ספריות משלו של תוכן סטטי.

בעוד ש-iTunes פועלת במידה רבה כמשווק של קטלוגים של חברות מוזיקה ואולפני סרטים של תוכן דיגיטלי על פני הורדות, השכרות ומינויי סטרימינג, תפקידה של אפל בשיווק כותרים של מפתחים של צד שלישי בכותרי App Store דומה יותר לתפקיד של לייבל עצמו.

אפל מגדירה את פלטפורמת הפיתוח לתוכן אינטראקטיבי, לרבות אפליקציות iOS למכשירי iPhone ו-iPad, תוכנת watchOS, אפליקציות tvOS ותוכן סטרימינג, כמו גם מכשירי iBook אינטראקטיביים שנוצרו למכירה בחנות iBooks. זה דורש סגנון אחר של אינטראקציה עם הבעלים של התוכן שנוצר.

יתרה מכך, מעבר להשמעה פשוטה של ​​מדיה ב-iTunes Store, כותרות App Store צריכות להיות מתואמות יותר עם הכיוון העתידי של מוצרי החומרה של אפל. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך היא ה-Apple TV החדש, מוצר שמגדיר את סוג התוכנה שמפתחים יוכלו לספק עבורו.

כמשווק מוצר, תפקידו של שילר חורג מפרסום; שיווק מוצרים עוזר להגדיר כיצד המוצרים ממוקמים ומוגדרים. שילר נקרא בפטנט של אפל על גלגל ההקלקה של האייפוד, למשל, ומדגיש את תפקידו לא רק בתקשורת מוצרים ללקוחות, אלא בעיצוב עצם המסר של המוצר עצמו.

אחיזת המפתח של שילר במוצרים ובמפתחים

במקרה שאותה תוכנת KeyGrip שהשיקה את אפל לשוק היישומים המודרני - מהלך שהוביל ליצירת ה-iTunes של Cue, חנות ה-iTunes וחנויות האפליקציות הבאות - הובאה לאפל בעיקר באמצעות שילר, שהיה ה-Cue's iTunes. סגן נשיא לשיווק מוצרים מ-1995 עד 1997, במהלך הפיתוח של KeyGrip. באותה תקופה, שילר גם ידע משהו על אפל, לאחר שעבד שם קודם לכן בין 1987 ל-1993 כמנהל שיווק מוצרים.

שילר חזר לאפל ב-1997 כדי להיות סגן הנשיא הבכיר שלה לשיווק עולמי, באותה שנה שבה ג'ובס נכנס לתפקיד המנכ"ל של החברה שנאבקה אז. אחת הבעיות הגדולות יותר עבור החברה הייתה שמיקרוסופט הגמישה את כוחה המונופול במאמץ להרוס את תוכנת המולטימדיה QuickTime של אפל, שהייתה אז אחד מנכסי המפתח שנותרו של אפל.

ב-אתַצהִירהקשור למשפט המונופול של מיקרוסופט, שילר העיד כי לאחר שלא הצליחה לספק מתחרה ActiveMovie משלה ל-QuickTime של אפל, מיקרוסופט פשוטדרששאפל מוותרת על נתח שוק השמעת המדיה שלה מחוץ למק. גם למיקרוסופט היהלחוץCompaq הפסיקה לחבר תוכנת QuickTime במחשבים שלה ופעלה כדי למנוע חוזית ממפתחי צד שלישי לתמוך ביישומי QuickTime.

מודע לגורלה של תוכנת Final Cut מבוססת QuickTime של Macromedia, שילר עזר ליזום תזמור של ג'ובס של אסטרטגיה לרכישת צוות Final Cut כחלק מתוכנית גדולה יותר לפיתוח תוכנה המסוגלת למכור מחשבי Mac חדשים מתקדמים המצוידים ב-App של אז- פרוטוקול כבלים חדש של FireWire במהירות גבוהה.

בנוסף, אפל נקטה ביוזמה חדשה מקבילה להיכנס מחדש לשוק הצרכנים עם ה-iMac, ולהתחיל באסטרטגיית "רכזת דיגיטלית" שתשיק בסופו של דבר את ה-iPod המופעל באמצעות FireWire כדי להתחיל את תחייתה המחודשת של אפל כיצרנית מוצרי אלקטרוניקה, שתודלק תחילה על ידי iTunes המופעל באמצעות QuickTime במרכז הרכזת, ולאחר מכן בסופו של דבר על ידי iCloud.

אגב, גם שילר עבד עםקווין לינץ'ב-Macromedia, האדם שאפל זיהתה וגייסה ב-2013 לעמוד בראש מאמצי ה-Apple Watch שלה.

שילר בתור ה-API הציבורי של אפל

שילר שימש יותר ויותר כפנים ציבוריות לתקשורת של אפל עם מפתחיה ב-WWDC במהלך 18 השנים האחרונות. הרחבת התפקיד, כפי שהוכרז על ידי קוק, קבעה כי "פיל לוקח על עצמו אחריות חדשה לקידום המערכת האקולוגית שלנו, בהובלת חנות האפליקציות, שגדלה מחנות iOS אחת ופורצת דרך לארבע פלטפורמות חזקות וחלק חשוב יותר ויותר. של העסק שלנו".

קוק גם הוסיף, "שילר יתמקד באסטרטגיות להרחבת המערכת האקולוגית שלקוחות אפל למדו לאהוב כשהם משתמשים באייפון, אייפד, מק, אפל ווטש ו-Apple TV שלהם", וכי הוא "מוביל כעת כמעט את כל הפונקציות הקשורות למפתחים באפל ."

שילר הרחיב עוד יותר את תפקיד הממשק הציבורי שלו השנה, והציע לו ראיונות יוצאי דופןכדור אש נועזמְדוֹרַאיג'ון גרוברוניתן למעוךסוֹפֵרג'ון טרנוס, שניהם דנו בהחלטות עיצוב מוצר ובמדיניות ארגונית.

הקדשת שילר למשימה של עבודה קרובה עוד יותר עם קהילת הפיתוח, נראית כהכרה ברורה בכך שה-iTunes, iCloud ושירותים נוספים הקשורים אליהם הפכו לעסק גדול מספיק כדי שיהיו מעורבים שני חברי צוות מנהלים ישירות בהפעלת התוכנית.

מגזר השירותים של אפל, הכולל את iTunes Store, App Store, Mac App Store, iBooks Store, Apple Music, AppleCare, Apple Pay ורישוי, הכניס 20 מיליארד דולר במהלך שנת הכספים האחרונה, בעוד שהמוצרים האחרים שלה - קטגוריה הכוללת את אפל טלוויזיה, iPod, Apple Watch, Beats ואביזרים אחרים - הסתכמו ב-10 מיליארד דולר נוספים, מה שהפך את שני המגזרים העסקיים הללו ביחד לגדולים משמעותית מהעסקים של אפל ב-25 מיליארד דולר של Mac ו-23 מיליארד דולר של iPad.