רוטב השירותים החשאיים של אפל מוכר מערכות

למרות שעסקי החומרה ייראו קלים, אפל לא תמיד הצליחה להפליא בהחדרת מכשירים חדשים. אבל השוואת הלהיטים הגדולים שלה להחמצות הכי גרועות שלה עוזרת לבודד רוטב סודי שמניע את הביקוש למוצרי החברה בעולם.

שירות כרוטב

הסיבה הבולטת ביותר המדגישה אתהצלחה בחומרהשל אייפוד ואייפון (בניגוד לפלופים היחסיים שלXserve וה-Mac miniבאותו עשור) היה ששני הראשונים היו קשורים לחנות תוכן שמוכרת מוזיקה, משחקים ולאחר מכן תוכנה. זה איפשר לאפל להשתתף באופן מהותי בהצלחתן של אותן פלטפורמות ככל שהמערכות האקולוגיות שלהן גדלו - גורם שפלטפורמת ה-Mac עצמה לא קיבלה כלל עד 2010.

כשכתבתי ספר על MacOS X Server בשנת 2009, נראה לי מוזר שאפל מעולם לא ניסתה ליצור App Store עבור יישומי שרת של צד שלישי, למרות שראתה הצלחה מדהימה עם ה-iTunes Store ב-iPod והתחלות ה-iOS App Store לאייפון. במקום זאת, היא הפסיקה בסופו של דבר את Xserve כמערך חומרה ב-2011.

מאז, שרת macOS X צלע בצורה יוצאת דופן כאפליקציית תוכנה, עדיין ללא כל סוג של חנות ליישומי שרת של צד שלישי. היעדר שוק מסחרי לאקוסיסטם שלו בהחלט לא עזר לשרת להתפתח כמוצר.

מצד שני, ב-2010 אפל הרחיבה את החומרה המונעת ב-iOS App Store עם iPad, והביאה את דגם התוכנה Walled Garden שלה למק דרך חנות אפליקציות שולחנית. פלטפורמות אלו, יחד עם Apple Watch, Apple TV, AirPods ו-HomePod, גם משולבות באופן עמוק עם סוג חדש של שירותי פלטפורמה בצורת מנויים, כולל Apple Music ו-iCloud.

חנות האפליקציות החדשה של Mac ב-macOS Mojave משלבת לקחים שנלמדו על iOS

די ברור, השירותים הקשורים לפלטפורמה של אפל הם לא רק דרך להפיק כמה הכנסות מיותרות מרוכשי החומרה הקיימים שלה (כפי שמחוללי תוכן Clickbait אוהבים להתלונן בציניות), אלא ערך חשוב להוסיף לכךמדרבן רכישות ראשוניות של חומרה ומזמין קונים חדשים עמוק יותר לתוך השוק של אפל.

רוטב המנויים של HomePod הוא אפל מיוזיק, לא סירי

תחשוב ספציפית על HomePod. בעוד מומחים מנסים לראות את אפל מבעד למשקפיים הצבעוניים של "אמזון רוז".יכול רק לחשובשל HomePod כ"רמקול Siri", זה באמת רמקול Apple Music.

אנשים שמנויים ל-Apple Music נוטים הרבה יותר לקנות HomePod מאשר רמקול מתחרה. ולמרות שהרבה בלוגרי קליקים רואים בסטרימינג של Spotify כ"פיצ'ר חסר" של HomePod, המציאות החשובה יותר היאסטרימינג של אפל מיוזיקאינו נתמך על ידי דוברים יריבים.

לאפל מיוזיק יש יותר מנויים בקרב בסיס מותקנות הפרימיום של אפל, המייצג גם את הרוב המכריע של שוק ה-high-end של מוצרי אלקטרוניקה בכלל. לעומת זאת, Spotify מנסה כעת לשתף פעולה עם מיקרופונים זולים של WiFi מאמזון ואחרות, ולעשות עסקאות עם סמסונג, חברה שבמידה רבה נכשלה במכשירים ניידים, טאבלטים, מחשבים וציוד היקפי מחוץ לסמארטפונים (שם המכירות שלה מתרכזות בתחום בינוני ונמוך). המצב הקשה של Spotify נראה יותר בלתי נסבל מאשר מעורר קנאה.

HomePod הוא רמקול ביתי מתקדם עבור מנויי Apple Music

כמו HomePod, גם מוצרי האודיו המשמעותיים האחרים של אפל, AirPod, Apple Watch ו-CarPlay, תומכים ב-Siri לניווט דיבורית. אבל שניהם גם מוכרים את עצמם כלקוחות האידיאליים עבור Apple Music. אם אתה מנוי, סביר יותר מאשר לא תחפש חומרה ממותגת אפל המיועדת להשתלב עם Apple Music במקום לחפש חלופות שדורשות יותר עבודה כדי להזרים את המוזיקה שאתה משלם עליה.

אפל הפכה את מערך החומרה שלה למשכנע מספיק כדי לגרום לחלק ממשתמשי Spotify לעבור. האם ניתן לומר את אותו הדבר על סמסונג, אמזון אקו או גוגל הום? אני בספק שאפל מיוזיק מודאגת מזה.

תוכנה מוכרת מערכות

עוד ב-1979, ג'ון קוץ' (הראש של פרויקט ליסה של אפל בקרוב) היה אחראי על כל התוכנות ב-Apple Computer. הוא הזמין את הכרזה לעיל "תוכנה מוכרת מערכות", כדי להזכיר לעובדים את החשיבות הקריטית של תוכנה להנעת מכירות החומרה. למעשה, צוות הנחיות הממשק האנושי של אפל היה זה שטבע מאוחר יותר את המונח "אפליקציה" כמונח נגיש ומשמעותי יותר ל"קוד בר הפעלה". תוכנה ממש הקלה על יישום מעשי של החומרה של המשתמשים.

לקח לאפל עוד עשרים שנה להבין שהיא צריכה להשתתף באופן מהותי בשוק התוכנה הזה, לא רק כמפתחת צד ראשון אלא יותר מכך כאוצרת ומשווקת של תוכנות צד שלישי ותכנים אחרים, כולל מוזיקה, סרטים, פודקאסטים, ספרים ושירותי מנויים.

נראה שמיקרוסופט הבינה זאת לפני אפל, אך החברה לא הצליחה להקים מודל למכירה בלעדית של תוכנות עבור Windows. הניסיון שלה לנעול את מחשבי Windows כדי להפעיל רק תוכנה מאומתת שאושרה על ידי מיקרוסופט (יוזמת מחקר שאפתנית המכונה "מחשוב מהימן", שהחלה בסוף שנות ה-80 והוכרזה בסופו של דבר תחת המותג "פלדיום" ב-2002) נדחה על ידי שוק, למרות הקדמה שיווקית ידידותית שתועל באופן בלעדי דרך סטיבן לוי בדפיניוזוויק.

עד 2002, מיקרוסופט לא ניתנה אמון אפילו על ידי רבים מהשותפים שלה; אף אחד לא רצה לוותר על כוח נוסף לחברה שכבר החזיקה במונופול כמעט על מחשוב. פלדיום הושווה ל-DRM נצלני ונראתה כטקטיקה שמיקרוסופט יכולה להשתמש כדי להרחיב את כוחה על תעשיית המחשבים האישיים (במקביל לאינטל, שהייתה גם תומכת מרכזית בפלדיום מכיוון שהיא דרשה תמיכה חדשה בסיליקון).

ברגע שהפלדיום בוטל, הוא עמד כאחד ממפגעי המחקר הגדולים ביותר שאי פעם פגעו במחשוב האישי בתקופת מיקרוסופט, ממש שם עם ה-VLIW Itanium המוגזם, ה-Tablet PC של ביל גייטס, ואשליית ה"מיקרו-קרנל" בכל התעשייה. שהפכה לסופרנובה לפני שהתמוטטה לתוך חור שחור.

בעוד פלדיום נצלה למוות על ידי המבקרים, אפל הצליחה לשכנע בהדרגה את חברות המוזיקה, ולאחר מכן את אולפני הסרטים, לסמוך עליה שתפיץ את התוכן שלהן ב-iTunes באמצעות FairPlay DRM. בשנת 2005 היא עבדה עם מפתחים נבחרים כדי להפיץ משחקי וידאו חתומים בהצפנה עבור iPod. בשנת 2007, כאשר אפל שחררה את האייפון ללא שוק של צד שלישי לתוכנה, מפתחים בעצם התחננו בפני החברה שתאפשר להם למכור אפליקציות מקוריות לאייפון, במקום להיאלץ לבנות אפליקציות אינטרנט שמשתמשי אייפון יוכלו לגשת אליהן מהדפדפן של הטלפון.

חנות האפליקציות נפתחה בקיץ 2008עם 500 אפליקציות, בעצם כהרחבה של iTunes

כאשר אפל פתחה את ה-App Store בתחילת 2008, היא הוצפה בתשומת לב של צד שלישי, למרות ההגבלות של אפל על תוכן, אמצעי זהירות אבטחה ודמי הסחר שלה עבור אפליקציות בתשלום הנמכרות בחנות שלה. אפליקציות לאייפד אימצו באופן דומה את הפלטפורמה כמה שנים מאוחר יותר. למודל האפליקציות של iOS יש הרבה מן המשותף לעיצוב של מיקרוסופט עבור פלדיום, כולל הליבה המהימנה שלה ואבטחה מבוססת חומרה שנועדה להריץ רק קוד ידוע וחתום.

חנות האפליקציות פלדיום של אפל

בגלל המוניטין של אפל בכך שהיא עושה בדרך כלל דברים לטובת הלקוחות שלה - לנצח ולשמר את העסק שלהם (משהו שהוא כרגע רעיון חדשני ויוצא דופן בעולם הטכנולוגיה!) - היא הצליחה לעשות את מה שמיקרוסופט רק חלמה לעשות. הסיבה לכך היא שלמיקרוסופט של גייטס היה מוניטין אחר - כזה שרק אי פעם ביקש להועיל למיקרוסופט עצמה באותה התנהגות תאגידית שאפתנית, חמדנית, מוסרית, חסרת עקרונות ומזויפת בשקיפות המוצגת כעת בגוגל, סמסונג, טוויטר, פייסבוק ויוטיוב.

חנות האפליקציות של אפל הפכה מאז לעסק ענק של מיליארדים בפני עצמה, הרבה יותר מצליחה משווקי תוכנה אחרים, בעיקר גוגל פליי לאנדרואיד ואפילו חנות האפליקציות של אפל משלה, שאף אחת מהן לא משמשת כדרך בלעדית למכור תוכנה בפלטפורמות אלו. . חנות האפליקציות לא רק הוסיפה ערך ל-iOS - היא יצרה מזג אוויר משלה: חזית סערה של ביקוש חדש למכשירי iOS.

קחו בחשבון שכדי לשחק במשחק הנייד הפופולרי ביותר של היום בשנה האחרונה, "Fortnight Battle Royale" של Epic Game, הייתם צריכים אייפון מודרני. כמו כן, ברגע שהכותרת תצא מבטא באנדרואיד, היא לא תגיע ל-Google Play. זה יצטרך להיות טעון צד. זו דוגמה יוצאת דופן למידת העוצמה של ה-App Store, למרות העובדה ש-iOS לא מפעילה שום דבר קרוב למונופול על תוכנת מערכת ההפעלה הניידת כפי ש-Windows עשתה במחשבים האישיים לפני עשרים שנה.

Fortnite Battle Royale הוא אחד המשחקים האקסקלוסיביים האחרונים שמוכרים מכשירי iOS

הערך של תוכנה כדי לעורר את הביקוש לחומרה חדשה היה ישן כמו המחשוב האישי עצמו. כולם בתעשייה כבר היו מודעים לכך שמערכות Apple II נמכרו לראשונה בשנות ה-70 בגלל VisiCalc; ש-PageMaker הניע בתחילה את המכירות של מחשבי Mac בשנות ה-80, ש-Office פיתחה מחשבי Windows PC בשנות ה-90.

אבל חנות האפליקציות החדשה של אפל החלה להשיג משהו חדש לגמרי, מעבר רק לספק שוק תוכנה למכשירים ניידים (משהו ש-Danger, Palm, Microsoft, Sun Java, Symbian ועוד רבים אחרים כבר השיגו ברמה מסוימת). הקטע הבא יבחן מה היה הגורם המהותי הזה, מחר בשעה 14:00 שעון מזרח. הקטע הקודם בחן את זה של אפלהיסטוריה של החומרה.