הפרדה בין עובדה לבדיון בסרטו של אהרון סורקין 'סטיב ג'ובס'

ספר המסך הגדול של אהרון סורקין על הביוגרפיה של סטיב ג'ובס של וולטר איזקסון מושך, משעשע ומומלץ מאוד, אבל אני חושש שהקהל יחשוב שמה שהם רואים על המסך מדויק עובדתית. זה לא.

הערת העורך: דיוויד גריליש הוא היסטוריון מחשבים, סופר, פודקאסט ונואם. הוא המייסד של אגודת המחשוב ההיסטורית של אטלנטה ושל פסטיבל המחשבים הוינטג'י בדרום מזרח. הוא פרסם את כל הכתבים של היסטוריית המחשבים שלו יחד עם הסיפור שלו ב-ספר אלקטרוני בחינם"מחשוב קלאסי: ההיסטורי השלם המבושל." גריליש כותבת במיוחד לAppleInsider.

כהיסטוריון מחשבים, אני בקיא במיוחד בהיסטוריה של אפל, שני הסטיבים (ג'ובס וווזניאק), מקינטוש, ליסה, ג'ון סקאלי, כך שאני מכיר את ההיסטוריה האמיתית לעומת זו של סרטים הוליוודיים. עם זאת, ייתכן שהאדם הממוצע שלך לא יתעניין בפרטים כאלה ולכן סביר להניח שהוא יתרחק מ"סטיב ג'ובס" בהנחה שרוב מה שהוא ראה קרה כך.

האם זה משנה? האם ליוצרי קולנוע יש אחריות להציג אנשים ואירועים היסטוריים בצורה מדויקת? עם דמות כל כך ידועה כמוסטיב ג'ובס, האם זה בסדר לשחק עם אירועים, סדר דייטים או אישיות של אנשים?

ממספר הכתבות שנערמות באינטרנט, ובתגובות שנאמרו עליהן, אנשים טוענים שזה פשוט סרט בהשראת אירועים אמיתיים ולא סרט דוקומנטרי, אז אל לנו לצפות שהוא יהיה מדויק מבחינה היסטורית. זה נכון, אני לא מצפה שהכל בסרט יהיה מדויק ב-100% מכיוון שלמפיקי סרטים אין בדרך כלל גישה לכל האנשים האמיתיים. גם אם כן, הם לא בהכרח יכולים לשכפל דיאלוג מדויק, הגדרות, תלבושות או אפילו מראה. אנשים רבים חושבים שבעוד שמייקל פסבנדר לא נראה כמו ג'ובס, ההופעה שלו מתעלה על המראה החיצוני. אני מסכים, כבר במהלך הצפייה שלי בסרט, הצלחתי להשעות את חוסר האמון ולאפשר לפסבנדר להפוך לג'ובס במוחי.

"ג'ובס" מתרחש בשלוש מערכות המתרחשות ב-1984, 1988 ו-1998, רק לפני 31, 27 ו-17 שנים, בהתאמה. אני בסדר עם רישיון אמנותי במידה שהוא מייצר סיפור מרתק, אבל לא נראה לי נכון לשחק מהר ומשוחרר עם העובדות. אותו סיפור, המתרחש במהלך אירועים מאחורי הקלעים בשלוש השקות מוצר משמעותיות, ניתן היה לספר תוך שמירה על עובדות היסטוריות ישרות.

הבעיה הרצינית שיש לי עם העיבוד החדש לסרט היא לא עם גילום שחקנים, אלא חירויות שנלקחות עם עובדות או אירועים מוטעים שדווחו ברשומות הציבוריות באמצעות מגזינים, ספרים ואפילו סרטים. ג'ובס לא היה מישהו שהיה בשיאו לפני חמישים שנה, אלא דמות ציבורית מאוד שמתה לאחרונה ב-2011.

נכון או לא נכון, לטוב ולרע, ג'ובס באמת האמין במה שהוא והחברה שלו עושים ובמוצרים שהם יצרו.בסרט הזה יש הרבה המצאות שטוחות, אבל הכי מופרך לדעתי מתרחש במערכה השנייה, המתרחשת במהלך ההשקה ב-1988 של NeXT Computer. בסצנה הזו, סורקין גורם לג'ובס לרמוז חזק למנהלת השיווק שלו, ג'ואנה הופמן, שהיצירה של NeXT היא פשוט תכסיס חכם למכור אותו יום אחד בחזרה לאפל, ולאפשר חזרה מנצחת לחברה שהוא הקים. לכל מי שחקר את ג'ובס או קרא את כתביהם של מי שהכיר ועבד עבורו, המצאת העלילה הזו היא באמת עלבון לדמותו. נכון או לא נכון, לטוב ולרע, ג'ובס באמת האמין במה שהוא והחברה שלו עושים ובמוצרים שהם יצרו. זה לא רק יצירת סיפור, אלא פיתול חמור של דיוק היסטורי.

הבעיה הגדולה הנוספת שיש לי היא החד מימדיות של האישיות של ג'ובס על המסך. בעבר הוא הצטמצם לשני מתארים עיקריים: טמבל וגאון. ב"סטיב ג'ובס" הוא הופך להיות רק אחד, וזה לא גאוני. אין שום אינדיקציה לזוהר שלו, אבל מה שיותר מטריד אותי הוא שהוא מוצג כסוציופת גבולי עם מעט התייחסות לאף אחד מלבד עצמו. הסרט אכן מראה ג'ובס מפגין מעט חיבה להופמן ולאחר מכן לבסוף לבתו ליסה במערכה השלישית, שעד אז נראה די חסר אופי. ג'ובס היה ידוע כחסר אמפתיה, במיוחד מוקדם יותר בחייו, אבל זה לא מאוזן לייצג אותו כך.

קייט ווינסלט (משמאל) מגלמת את ג'ואנה הופמן, ג'ואנה הופמן, אשת סודו של ג'ובס.

אני גם מסוכסך עם תיאורים של סטיב ווזניאק וג'ון סקאלי. למרבה האירוניה, הסרט נותן לשניהם קול שמדגיש את האמת של תפקידיהם בהיסטוריה, שרוב האנשים אינם מודעים לו. ווזניאק כבר הצהיר שמעולם לא דיבר בצורה שלילית כפי שמאופיין בסרט, ושהוא מעולם לא לקח את ג'ובס למשימה על משהו כמו מה שהוצג. למעשה, הוא אפילו לא היה נוכח בהשקות של NeXT או iMac.

באשר לסקאלי, ג'ובס מעולם לא דיבר איתו שוב לאחר ההדחה שלו מצוות ה-Mac ב-1985, אם כי בסרט יופיע מנכ"ל אפל לשעבר גם להשקת NeXT וגם ל-iMac. סורקין מציב את סקאלי כדמות אב מבוגרת לג'ובס, אם כי יהיה נכון יותר לומר שהוא דומה יותר לאחיו הבכור של ג'ובס, לחונך ולחברו.

עם ווזניאק, הסרט למעשה מרחיב אותו כדי להראות שהוא לא היה סתם איזה חנון/גאון טכני מביך, כמו ש"הבחור שפיטר את סטיב ג'ובס" היה הסטריאוטיפ שהוחל על ג'ון סקאלי. הסרט למעשה מראה מה באמת קרה (בעיקר) לג'ובס ולסקאלי בעימות בחדר הישיבות במהלך 1985.

סת' רוגן בתור סטיב ווזניאק.

באמת הגיע הזמן שסקאלי יקבל דחייה מההיסטוריה הכוזבת שרואה אותו מפטר את ג'ובס ודוחף את אפל לאדמה. ראיינתי את סקאלי בדצמבר 2011 ועזרתי לקבוע את השיא לגבי כהונתו באפל. סקאלי נשכר לנהל את אפל כמנכ"ל שלה. ג'ובס בעצם אילץ אותו לנקוט בעמדת יריב במהלך התנגשות ידועה לשמצה בחדר הישיבות, וכתוצאה מכך עזב ג'ובס. סקאלי למעשה הגדיל את החברה באופן משמעותי לפני ששוחרר בעצמו ב-1993, הרבה לפני שהחלה לרדת ברצינות, לפחות ברווחיות.

אהבתי את מה שסורקין עשה עם ווזניאק וסקאלי, אבל אני לא רגוע עם מה שהוא עשה עם ג'ובס וכמה אירועים מתועדים היטב.אז אני מניח שאני רק צבוע. אהבתי את מה שסורקין עשה עם ווזניאק וסקאלי, אבל אני לא רגוע עם מה שהוא עשה עם ג'ובס וכמה אירועים מתועדים היטב. אם הייתי צריך לבחור בכל זאת, הלוואי שהסרט פשוט ייצמד לאמת. אולי "סטיב ג'ובס" צריך להתייחס לכתב ויתור "מבוסס על סיפור אמיתי". אני חושב שרובנו רואים בזה אות לכך שאמנם מבוסס על הדברים האמיתיים, הוחל איזה רישיון אמנותי ליברלי.

"סטיב ג'ובס" הוא יצירה קולנועית מעוררת מחשבה, ולכן תקוותי היא שהוא יעורר השראה ויקדם רבים לחפש את הסיפורים המלאים והאמיתיים של האנשים והאירועים המתוארים. המעוניינים יכולים להתחיל בהשראת הסרט, הביוגרפיה הרשמית של סטיב ג'ובס של וולטר איזקסון, ולעבור ל"להפוך לסטיב ג'ובס," נכתב על ידי ברנט שלנדר וריק טצלי.

סרטים הם כמו האינטרנט, אתה לא יכול לסמוך עליהם וצריך לאמת את המידע עם לפחות שני מקורות עצמאיים אחרים. הנטל שלנו הוא לחפש את האמת, ורק בכך נוכל לקוות למצוא חלק ממנה.