מאז הופעת הבכורה של האייפון ב-2007 ללא כל תמיכה בפלאש, אדובי החלה במסע פרסום מחודש כדי לעורר עניין בפלאש. זה כולל את ההכרזה על סדרה חדשה של זמני ריצה של Flash 10.1 עבור Windows Mobile, Nokia S60/Symbian, Palm WebOS וטלפונים אנדרואיד (אך לא ל-Blackberry של RIM). זה מצביע על כך שאין פלאש תהיה בעיה עבור האייפד.
אדובי גם ערכה שיחה קבועה שהוגברה על ידי אנליסטים ופרשנים, שבעצם טוענת שאפל מגבילה באופן בלתי הוגן את הבחירה בשוק בכך שהיא לא תומכת בפלאש בפלטפורמת האייפון שלה.
בנוסף, בעוד ש-Adobe אומרת שהיא תומכת בסטנדרטים פתוחים לאינטרנט הקשורים אליהםHTML5, היא עדיין טוענת ש-Flash הוא "קריטי לרשת", בזמן שהוא גם פועל כדי למלט כמה שיותר תוכן חדש לתוך התבנית הקניינית של פלטפורמת ה-Flash שלה והיוזמות הקשורות ל-Flex ו-AIR.
האם להיות ללא פלאש יפגע באייפד?
קשה לתמוך בטיעונים של אדובי לפלאש בתחום המובייל. האייפון היה פופולרי מאוד מאז הופעת הבכורה שלו למרות חוסר התמיכה שלו בפלאש. הסמארטפון של אפל העלה באופן דרמטי את הרף עבור מה שציפו הלקוחות בדפדפן אינטרנט נייד. בכך שעשתה זאת ללא פלאש, אפל הגדירה מחדש בעצם איך האינטרנט אמור להיראות, לפחות במכשיר נייד.
בעוד שכמה מכשירים ניידים יכולים להציג תוכן פלאש המיועד למחשבים שולחניים, האסטרטגיה המקורית של Adobe ל-Flash במכשירים ניידים לפני האייפון הייתהפלאש לייט. תת-קבוצה זו של זמן הריצה של Flash מבוססת על קוד הבתים של Adobe Flash 7 (MX 2004) ו-ActionScript 2.0 הישנה של Adobe, המשתמשת במחשב וירטואלי של ActionScript שונה לחלוטין מה-Flash 9/10 החדש של Adobe (המשתמש ב-ActionScript 3.0 bytecode).
על שולחן העבודה, Adobe פשוט כללה שני מנועים להפעלת Flash מדור קודם ותוכן מודרני יותר. זה לא באמת אפשרי או רצוי בסביבה ניידת שבה זמן הריצה של הפלאש אמור לכבד את משאבי המעבד והזיכרון המוגבלים של המכשיר.
אדובי בעצםסיפק פלאש לייטכדרך לומר ש-Flash ניתן לשחק במכשירים ניידים מבלי לעשות את העבודה של הבאת זמן ריצה אמיתי של פלאש לכל פלטפורמה ניידת. לחברה היה זמן קשה מספיק רק לתמוך ב-Flash במחשבי Windows וב-Mac OS X בו-זמנית, שלא לדבר על לינוקס, מבשלת NetFront של PlayStation 3, דפדפן Opera של Wii, ומספר הפלטפורמות המובילות לנייד.
Adobe מקווה להשיק את Flash 11 עם תמיכה ב-ActionScript 3.0 bytecode בכל הפלטפורמות השולחני והנייד (מלבד Blackberry ו-iPhone, iPod touch ו-iPad) בקרוב, אבל העובדה שהוא יחסר בפלטפורמות הסלולריות הצומחות ביותר ושתיים מפלטפורמות הסמארטפונים הפופולריות ביותר בהחלט תהיה בעיה, מכיוון שמפתחים שיוצרים תוכן פשוט לא יכולים להגיע לפלטפורמות הנייד המובילות באמצעות הטכנולוגיה של אדובי.
נראה שהיעדר התמיכה של האייפון בפלאש לא השפיע על הפופולריות שלו, אבל ברור שמילא תפקיד משמעותי בהפחתת החשיבות של פלאש במכשירים ניידים, גם אם פלטפורמות אחרות מאמצות פלאש בהתלהבות. יחד עם זאת, אם מפתחים בפלטפורמות אחרות משתמשים בפלאש כדי להגיע לקהלים ניידים אלה, הם יעשו זאת במקום ליצור תוכנות מקוריות עבור אנדרואיד, סימביאן, ווינדוס מובייל וכן הלאה. זה גם יועיל לאפל, מכיוון שהיא תשמור על חנות האפליקציות לאייפון שלה הרבה לפני היריבות.
עַלעמוד 2מתוך 3: האם אפל לא הוגנת כלפי אדובי?
סוגיה שניה שהועלתה לגבי חוסר התמיכה המכוון של מערכת ההפעלה iPhone בפלאש היא האם לספקי פלטפורמות כמו אפל יש את הזכות להחליט באילו שותפי תוכנה הם רוצים לתמוך. העמדה של אדובי היא שאפל צריכה לתת ללקוחותיה אפשרויות, מה שאומר שהאייפון צריך לכלול זמן ריצה פלאש בדיוק כמו כמעט כל מכשיר אחר שמשתמש באינטרנט.
מעניין שההיסטוריה של פלאש מעידה שאפל לא רק רודפת אותה בתור בריון. אם כבר, אפל רק מחזירה את מעמדה באספקת מדיה. אחרי הכל, אפל הייתה זו שהציגה וידאו, אנימציה ומולטימדיה על שולחן העבודה עם QuickTime בשנת 1991, עוד לפני שמיקרוסופט הצליחה להשיג השמעת אודיו אמינה הפועלת על פני הספקטרום של מחשבי Windows.
מקורות הפלאש
פלאש צץ מכלי שנקראSmartSketch, תוכנן במקור כאפליקציית ציור עבור התקני מחשוב עט כף יד. לאחר מכן הוא עבר למקינטוש ול-PC כדי להפוך לכלי ציור המתחרה מול Adobe Illustrator ו-Aldus Freehand. כדי לשרוד מול אותם יריבים מושרשים, הוא הפך לכלי אנימציה בשם FutureSplash Animator ב-1996.
כשהרשת החלה להופיע כפלטפורמה חדשה משלה, FutureWave, המפתחים מאחורי FutureSplash, עבדו לראשונה כדי ליצור אנימציות שיוכלו לשחק ברשת באמצעות Java של Sun, שהיתה איטית לשמצה. כאשר Netscape השיקה API משלה לתוספי דפדפן, החברה יצרה תוסף מקורי משלה עבור תוכן FutureSplash. אפל כבר סיפקה תוסף דומה עבור Quicktime שאיפשר למשתמשים להפעיל סרטונים ותוכן אחר בדפי אינטרנט.
המלחמה של מיקרוסופט ברשת הפתוחה
ככל שהרשת צברה פופולריות, מיקרוסופט החלה לעבוד קשה כדי להשתלט על המדיום כדי למנוע ממנה להתחרות על תשומת הלב של המפתחים על פני פלטפורמת Windows משלה. זה עבד להרוס את Netscape באמצעות Internet Explorer, שקשר את האינטרנט ל-Windows; היא שיתפה פעולה עם Sun כדי לעקוף את ג'אווה של החברה ולשרוך אותה עם תלות ב-Windows; והוא גם ניסה לשכפל את ה-QuickTime של אפל כמדיום להעברת וידאו.
מבין שלושת אויביה העיקריים הקשורים לאינטרנט, מיקרוסופט רק לא הצליחהלהרוג את QuickTime. חלק מהמאמצים של החברה לעשות זאת כללו גניבת קוד מאפל הקשורה ל-שערוריית קניון סן פרנסיסקו. זה חימש את אפל במינוף המשפטי למשא ומתן אגרסיבי עם מיקרוסופט, והיה מרכיב מרכזי בקבלת מיקרוסופט ליזום מחדש את התמיכה ב-Office ב-Mac לאחר הפסקה ארוכה של התמקדות מלאה באפליקציות Windows.
במקביל, מיקרוסופט השתמשה גם בכוחה החדש עם Internet Explorer כדי להמציא בעיות תאימות עם QuickTime ופשוט לא מצליחה לטעון את התוסף של אפל בעת רינדור תוכן אינטרנט המיועד ל-QuickTime. בשנת 1996, מיקרוסופט שיתפה פעולה עם דיסני, Macromedia ו-FutureWave כדי ליצור תוכן מונפש שהחליף את האינטרנט הפתוח בתוכן קנייני. זה הביא לכך ש-Macromedia רכשה את FutureWave וגלגלה את המוצר ל-Flash.
פלאש מחליף את QuickTime
אפילו כשה-QuickTime של אפל אומץ כמפרט המכולה למפרט MPEG-4 הפתוח ב-1998, מיקרוסופט עבדה כדי להשתמש בעמדת המונופול שלה עם Internet Explorer כדי להפיץ באופן נרחב את Flash כדרך קניינית לספק וידאו ואנימציות באינטרנט.
אדובי, פעם מתחרה ישירה למקרומדיה ולפלאש ויריבה מרכזית לברית מיקרוסופט-מאקרומדיהמתנגד ל-SVGכמפרט פתוח לאנימציית אינטרנט בהעדפה לפלאש, רכשה מאז את Macromedia, בעיקר כדי להשיג פלאש.
לאחר ש-Flash הפך לשיטה הדומיננטית להפעלת וידאו, מיקרוסופט החלה לעבוד על Silverlight, חיבור קנייני משלה להחלפת תקני אינטרנט פתוחים בקבצים בינאריים התלויים בתוסף אינטרנט. אפל, גוגל וחברות אחרות התומכות בתקני אינטרנט פתוחים פעלו לדחוף HTML5 כשיפור לאינטרנט כדי לאפשר לו לספק מולטימדיה ללא תוסף, כאשר הדפדפן עצמו מעבד וידאו באמצעותMPEG-4מפרט פתוח.
לאור כל זה, ההתנגדות של אפל ל-Flash של אדובי אינה התקפה על תוסף פופולרי כדי להגביל את הבחירה, אלא באמת מאמץ להחזיר את השימוש בסטנדרטים פתוחים ברשת, מה שיוצר שוק אמיתי לבחירה של הצרכנים. אם אדובי באמת הייתה מעוניינת לתמוך בסטנדרטים פתוחים במקום להיות שומר סף המנהל שליטה קניינית על השמעת מולטימדיה באינטרנט, היא הייתה יכולה לפתוח את Flash בדיוק כפי שעשתה פעם עם PDF.
במקום זאת, תוך כדי הערות התומכות ב-HTML5 במונחים כלליים, מנכ"ל אדובי, שאנטאנו נאריין, ענה על השאלה כיצד החברה שלו מתכננת להתמודד עם HTML5 באומרו, "אני חושב שהאתגר עבור HTLM 5 ימשיך להיות איך מקבלים תצוגה עקבית של HTML 5 בדפדפנים וכשחושבים על תוכניות ההשקה שעליהן מדברים כעת, הם מרגישים שיעברו עשור עד ש-HTML 5 יראה סטנדרטיזציה במספר הדפדפנים. שיהיו שם בחוץ."
עַלעמוד 3מתוך 3: האם פלאש קריטי לאינטרנט?
אדובי רוצה להעמיד פנים ש-HTML5 נמצא במרחק "עשור" מכיוון שזה מציע חלון הזדמנויות ל-Flash להישאר רלוונטי. אפל הוכיחה בשלוש השנים האחרונות שהאייפון והאייפוד טאצ' יכולים להצליח בטירוף בלי פלאש. זה לא מצביע על בעיה אמיתית גם לאייפד חסר תמיכה בפלאש.
שוב, בעוד ש-Adobe טוענת להסכמי רישוי עצומים ולתמיכה במפתחים ב-Flash, התוכן הרלוונטי היחיד הקשור ל-Flash מיועד למשתמשי שולחן עבודה. Flash Lite אפילו לא מנגן את התוכן המודרני הזה. תופעת לוואי אחת למיקוד שולחן העבודה של פלאש היא שרוב אנימציות הפלאש כלל לא מיועדות להקטנה למכשירים ניידים. תוכן פלאש מכוון במידה רבה לממשק שמניח שימוש ב-aמצביע עכברבמקום צג רב-מגע, וזמן הריצה מותאם למשאבי מחשוב ברמה שולחנית, ולא לקיבולת המוגבלת של מכשירים ניידים שחייבים להישאר פעילים ככל האפשר כדי לשמר את חיי הסוללה.
כל מי שיודע להפעיל את Activity Monitor יכול לראות שאפילו השימוש הטריוויאלי ביותר ב-Flash בתוך דף אינטרנט גוזל משאבים יוצאי דופן. אם גרינפיס היה כלב שמירה סביבתי לגיטימי, הוא היה מכוון לפלאש כאיום גדול יותר מ-PVC ו-BFR גם יחד, רק לפי כמות האנרגיה המרוכבת שהוא צורך כדי לעשות שום דבר בעל ערך.
הבזק הולך ופוחת בהעברת וידאו
פלאש גם מאבד את השימושים העיקריים שלו באינטרנט. רוב סרטוני האינטרנט נמסרו בעבר מקודדים באמצעות קודקים קנייניים של On2 בתוך קובץ FLV (מיכל המדיה המקורית הקניינית של Flash). רוב הפיתוח העתידי נע לעבר מפרט ה-codec הפתוח H.264 בתוך מיכל MPEG-4 (מבוסס על פורמט קונטיינר QuickTime של אפל).
אפילו Adobe העבירה את פלאש לתמוך בוידאו H.264 בתוך הגרסה שלה של מיכל MPEG-4, שהיא מכנה F4V. עם המעבר הזה בעיצומו, יש מעט מאוד סיבה שמישהו יזדקק ל-Flash רק כדי לספק וידאו, כפי ש-Google מוכיחה במעבר שלה מ-Flash ל-H.264 ב-YouTube.
אפליקציות פלאש ואינטרנט עשיר
Adobe גם דוחפת פלאש כדרך לספק גרסאות אינטראקטיביות של תוכן מודפס מסורתי, הקשורFlex ו-AIRכדרך לספק יישומי אינטרנט עשירים.
עם האייפד, אפל מקדמת למפתחים וחברות תוכן להדפיס את הרעיון להשתמש ב-HTML5 במקום זאת, ופשוט להימנע מתשלום מס זמן ריצה לאדובי רק כדי להוסיף אינטראקטיביות לתוכן שלהם. אפל עצמה הייתה חסידה גדולה של HTML5 ושימוש במסגרות JavaScript ליצירת אפליקציות אינטרנט עשירות, כמו אפליקציות האינטרנט MobileMe שבנתה באמצעות SproutCore ותכני iTunes LP ו-iTunes Extras האינטראקטיביים שהשיקה בשיתוף עם חברות מוזיקה ואולפני סרטים.
גוגל גם מובילה את הפיתוח של אפליקציות אינטרנט עשירות המשתמשות ב-HTML5, אסטרטגיה שזורה במערכת ההפעלה של Chrome. עובדי גוגל תיארו את הפלטפורמה הדומה ל-Java של אנדרואיד כאמצעי עצירה של פער שבסופו של דבר יוחלף באפליקציות אינטרנט HTML5, ולא בפלטפורמה ארוכת טווח במובן זה שאפל מתארת את פלטפורמת ה-Cocoa Touch iPhone OS משלה.
העדפת אפל לפתיחה על פני Adobe Flash
בכך שהיא לא שמה פלאש באייפון, ב-iPod touch ובאייפד, אפל יוצרת בסיס מותקן משמעותי של משתמשים אמידים שפשוט לא ניתן להגיע אליהם באמצעות קבצים בינאריים קנייניים כמו פלאש וסילברלייט. זה העביר בהצלחה את תשומת הלב הן לפלטפורמת ה-App Store של אפל לאפליקציות לנייד והן לרשת הפתוחה, מה שעודד מפתחים לאמץ אפליקציות אינטרנט עשירות מבוססות סטנדרטים ומשלוח מולטימדיה המבוסס על מפרטים פתוחים.
לעומת זאת, בעוד שגוגל גם תומכת בתוקף בסטנדרטים פתוחים באינטרנט, היא גם מנסה לתמוך בהפעלת פלאש כתכונה של אנדרואיד, דבר שיכול רק להפוך את פיתוח אפליקציות אנדרואיד מקוריות לפחות אטרקטיביות. מיקרוסופט מנסה באופן דומה לקדם את Flash ו-Silverlight תוך תמיכה ביישומי Windows Mobile מדור קודם התלויים בחרט. גם פלטפורמות Symbian ו-Linux של נוקיה מאמצות פלאש על חשבון הפיתוח המקורי שלהן.
נראה כי אפל מזהה שככל שהמתחרות שלה תומכות ביותר פלטפורמות, כך היא ממוקמת טוב יותר בראש שלה כחנות האפליקציות המובילה למכשירים ניידים. כל אלה אמורים להשאיר למשתמשים אפס תקווה שיראו אי פעם זמן ריצה של פלאש במכשירי ה-iPhone OS של החברה.
