מערכת ההפעלה של ה-iPhone של ה-iPad מגבילה באופן שרירותי את הפעלת אפליקציות צד שלישי ברקע לאחר שהמשתמש סוגר את האפליקציה. אבל זה לא בגלל שמערכת ההפעלה של האייפון "לא יכולה לעשות ריבוי משימות", שכן מערכת ההפעלה של האייפון משתמשת באותו ליבת Mach/BSD בריבוי משימות מונעות כמו ה-Mac OS X של אפל.
מערכת ההפעלה של אייפון מפעילה כל הזמן תהליכי מערכת שמאזינים לרשת הסלולרית לשיחות נכנסות והודעות טקסט, היא מפעילה תהליך אייפוד להשמעת מוזיקה כל הזמן, היא צופה בהתראות רקע שנשלחות לאפליקציות סרק, ויש עוד מגוון דברים תמיד קורים. זו ההגדרה של ריבוי משימות.
ריבוי משימות במערכת ההפעלה
מערכת הפעלה בעלת משימה אחת, כמו המקינטוש המקורי מ-1984 או קו מכשירי ה-PDA של Palm OS, פשוט אינה מסוגלת להריץ מספר יישומים במקביל עקב אילוצי עיצוב.
באמצע שנות ה-80, אפל התאימה את ה-Mac OS הקלאסי כדי לעבור בין אפליקציות כדי ליצור סביבת חלונות שהשתמשה בריבוי משימות שיתופית. במודל זה, אפליקציות שונות ויתרו מרצון על השליטה במעבד כך שכולן יכלו להיראות פועלות בבת אחת.
החיסרון של המודל הזה הוא שאפליקציה שהפסיקה להגיב עלולה למנוע מאפליקציות אחרות לחלוק זמן מעבד כלשהו, ולמעשה להרוס את האשליה של ריבוי משימות. מערכות הפעלה מודרניות כמו Mac OS X מייעדות משימת ליבה שמקדימה יישומים אחרים, כך שאם הם מפסיקים להגיב, הקרנל יכול פשוט לסיים אותם ואפליקציות אחרות יוכלו להמשיך לעבוד.
מעבר לריבוי משימות
מערכת ההפעלה של האייפון בתוך האייפון, האייפוד טאצ' והאייפד מסוגלת לא רק לסגנון זה של ריבוי משימות מונעות, אלא גם משתמשתריבוי עיבודים, המאפשר לרוץ משימות שונות במקביל על ליבות מעבד שונות.
לדוגמה, בעת השמעת וידאו, האייפון יכול לסובב את ההרמה הכבדה הכרוכה בפענוח H.264 לליבה של מעבד וידאו מיוחד בעוד ליבת המעבד הראשית ממשיכה לטפל במשימות אחרות, כגון האזנה לעדכונים ותחזוקת ממשק המשתמש.
החשאית של אפלמעבד A4באייפד יש למעשה מערכת על שבב המשלבת מספר ליבות מעבד, שכל אחת מהן יכולה להתמודד עם משימות בו-זמנית.
ריבוי משימות בסביבה ניידת
אמנם ישנם יתרונות מסוימים ליכולת להפעיל מספר אפליקציות בו-זמנית, אך יש גם שורה של סיבות מדוע אפל בחרה בכוונה להשתמש בדגם אבטחה במערכת ההפעלה של אייפון המאפשר רק אפליקציה אחת לפעול בבת אחת.
הראשון הוא משאבים מוגבלים. למכשירים ניידים יש כמות מוגבלת של זיכרון RAM וכוח מעבד, כך שהאפשרות לטעון ולהפעיל אפליקציות מרובות בבת אחת מציגה בעיות חדשות הקשורות לביצועי המכשיר הנייד וחיי הסוללה. זה גם מגביר את מורכבות המערכת, מכיוון שמשתמשים ייאלצו כעת לנטר ולנהל את התהליכים הרצים ברקע.
בעיה נוספת נוגעת לאבטחה. אם אפליקציות לא פשוט מבוטלות על ידי המשתמש בצורה פשוטה כפי שהן ב-iPhone OS, ייתכן שהמשתמשים לא מודעים לכך שהם עדיין פועלים. אפליקציות רקע עשויות לספק שירות רב ערך, אך ללא הגבלות כלשהן, הן מסוגלות גם להתקין תוכנות ריגול, וירוסים ותוכנות זדוניות אחרות. זה פשוט לא אפשרי לעשות ב-iPhone OS.
בעיית התוכנה הזדונית של מיליארדי דולרים על שולחן העבודה של המחשב ממחישה מדוע להתקנת תוכנה בלתי מוגבלת יש יתרונות וחסרונות. אפילו שירותי רקע שנראים לא מזיקים, כמו Latitude של גוגל, יכולים לחשוף משתמשים לאיומי אבטחה בלתי ברורים אם אין להם את אישורי האבטחה לזהות את הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים, למשל, בפרסום מיקומם.
חריגים לדגם של אפל עם ארגז חול-ריבוי משימות
מודל האבטחה המותאם לנייד של אפל במערכת ההפעלה iPhone הגיוני יותר עבור רוב המשתמשים מאשר דגם המחשב השולחני שמיקרוסופט העבירה למכשירים ניידים ב-Windows Mobile מבחינת שימושיות, פשטות וביצועים. עם זאת, יש עדיין בעיות שאפל צריכה לטפל.
הראשון הוא זה שאפל הכירה בו לאחר פיתוח האייפון 2.0: אפליקציות רבות רוצות להישאר פתוחות פשוט כדי להאזין לעדכונים חיצוניים כגון חדשות או הודעות נכנסות. שירות ההתראות של אפל גלגל את הפונקציונליות הזו למשימת מערכת, כך שהאייפון עצמו מאזין לעדכונים ופשוט מעניק תגים לאפליקציות או מעביר הודעת התראה למשתמשים לפעול לפיה.
מחוץ להודעות, ישנן תכונות אחרות הקשורות לריבוי משימות שמשתמשי iPad עשויים לרצות לקבל מענה. האחד הוא שירותי רקע מקומיים כגון רדיו פנדורה. ה-iPhone OS 4.0 הקרוב של אפל צפוי לאפשר למשתמשים לבחור אפליקציות ספציפיות לרוץ ברקע, או לגלגל את השירותים הללו למערכת, או לאפשר משימות רקע ספציפיות.
זה יכול לאפשר לאפליקציות כמו פנדורה להתחיל משימת רקע שנמשכת גם כשהמשתמש יוצא מהאפליקציה. עם המעבד המהיר יותר של האייפד, היכולת להפעיל מספר מוגבל של שירותי רקע עשויה להיות פחות בעיה כפי שהיא כרגע באייפון.
מדינה ועיקרית
גישה נוספת לאספקת פונקציונליות הקשורה לריבוי משימות מבלי לפתוח תיבת פנדורה של בעיות אבטחה ותוכנות זדוניות תהיה לאפשר למערכת לשמור על מצב האפליקציה הפועלת כעת כך שמשתמשים יוכלו לעבור במהירות רבה בין אפליקציות.
זה ישפר את המודל הקיים והפשוט של המעבר בין יישומים של מערכת ההפעלה של ה-iPhone מבלי להכניס ניקוז למעבד, הזיכרון וחיי הסוללה של המערכת, מכיוון שרק אפליקציה ראשית אחת עדיין תפעל בבת אחת.
כניסת שירותים נוספים ליישומי המערכת הראשיים של אייפון 4.0 תאפשר גם לאפליקציות צד שלישי להתחבר לריבוי משימות ופעולות רקע מבלי להביס את מודל האבטחה של מערכת ההפעלה iPhone ולהציג הרבה מורכבות חדשה לניהול המשתמשים.
ווידג'טים של לוח המחוונים
דרך נוספת שאפל יכולה לחקור כדי לספק פונקציונליות בסגנון ריבוי משימות מבלי להטמיע את אותן בעיות של Windows Mobile של מיקרוסופט ואנדרואיד של גוגל, נרמזת על ידי המקינטוש המקורי: ווידג'טים בסגנון אביזרי שולחן.
למרות שהוא לא ממש עשה ריבוי משימות בין אפליקציות, המקינטוש המקורי משנת 1984 אפשר למשתמשים להפעיל מיני אפליקציות כמו מחשבון או אלבום בשילוב עם היישום העיקרי שלהם.
העובדה שהאייפד הודגם ללא אפליקציות המניות, מזג האוויר והמחשבון המקובלות של האייפון עשויה להוות אינדיקציה לכך שהאפליקציות הללו עברו ב-iPad מלהיות כלי עזר במסך מלא לווידג'טים של אביזרי שולחן שניתן לקרוא אותם בתוך אפליקציות אחרות, כגון iWork משלה של אפל.
המהדורה הסופית של האייפד ללא ספק תציג פיצ'רים נוספים שלא נכללו במצגת הראשונית, בדיוק כפי שהאייפון שוחרר עם תכונות שלא הוכרזו בהקדמתו המקורית, כולל האפשרות לצפות בסרטוני יוטיוב. מפתחים כבר מודעים למגוון תכונות iPad שעדיין לא פורסמו בפומבי על ידי אפל.
