בשנה השלישית לשחרור מוצרים באמצעות מעבדי Axe המותאמים אישית שלה, אפל חרגה באופן קיצוני מאסטרטגיית "דגם T" המנצחת של ייצור המוני של שבב בודד המשמש להנעת 100 מיליון מכשירים ניידים. במקום זאת, אפל רדפה אחרי iPad יוקרתי חדש המופעל על ידי סיליקון מותאם אישית חדש.
חזון אסטרטגי ברור, בטוח ואיפשר לאפל להכין תוכניות ארוכות טווח, שכללו פיתוח סיליקון מותאם אישית מותאם במיוחד כדי לספק את החזון הזה בצורה מוכשרת. למעשה, תוכניות ארוכות טווח היו חיוניות בגלל המורכבות וההוצאות הכרוכות בפיתוח סיליקון חדש.
החזון המקורי של אפל לאייפד הובדל ממחשבים רגילים בכך שהוא פשוט לשימוש ללא מאמץ. זה נשמר נבדל מטלפונים על ידי הפעלת אפליקציות מותאמות לטאבלט. לאחר שנתיים של שיפור מצטבר, התוכנית של אייפד 3 לא הייתה להפוך את האייפד לזול יותר, אלא ליצור דגם חדש ונחשק הרבה יותר. זה יעזור לשמור אותו נפרד מכל הטאבלטים הזולים שנזרקים לשוק. חודשים ספורים לאחר פטירתו של ג'ובס, המנכ"ל החדש של אפל, טים קוק, הוכנס לתפקיד להציג את הטאבלט כ"אייפד החדש".
בהירות אסטרטגית עבור האייפד 3 החדש
בתחילת 2012, אפל הציגה את iPad 3 באמצעות שבב A5X משופר עם PowerVR SGX543MP4 GPU מרובע ליבות וממשק זיכרון ברוחב כפול של 128 סיביות. ארכיטקטורה זו הכפילה את הביצועים הגרפיים שלה כדי להפעיל את ה-Retina Display ברזולוציה גבוהה יותר של הטאבלט החדש. אפל החלה את פרויקט ה-A4 שלה ב-2008, מה שמצביע על כך ש-A5X היה צריך להיות בתכנון בערך בזמן שה-iPad הראשון הושק ב-2010.
A5X | מקור: TechInsights
המעבר לרזולוציות של Retina Display החל עם ה-iPhone 4, שהשתמש בכוח הסוס הנוסף של ה-A4 של iPad כדי להוביל לזינוק עצום ברזולוציית התצוגה במסך האייפון הקטן מבחינה פיזית וברזולוציה נמוכה יותר. התוצאה הייתה אייפון "מחלקה יוקרתית" שיכול היה להתבלט בשוק צפוף עם מסך מעולה בעליל.
אספקת ה-Retina Display של אפל הייתה דרך ייחודית להציג צפיפות פיקסלים גבוהה יותר. בעבר, מחשבים אישיים הגדילו בהדרגה את רזולוציות המסך על ידי הצגת שולחן עבודה גדול יותר עם רכיבי ממשק משתמש קטנים יותר. אבל זה לא היה הולך להצליח במכשירים ניידים מולטי-טאץ', שבהם המטרות היו צריכות להישאר גדולות מספיק לשימוש ועקבי כדי להקיש באצבע.
עיבוד התצוגה כולה באותו גודל - אך צפיפות פיקסלים פי 4 - הביא למוצר מעולה בעליל שלקוחות יכלו לראות את התמורה בתשלום פרמיה עבורו. זה גם דרש קפיצה עצומה בכוח העיבוד הגרפי. השימוש ב-GPU הנייד הטוב ביותר הזמין ב-A4 איפשר לאפל לספק צג Retina לאייפון 4, אבל זה דרש יותר מדור סיליקון נוסף כדי להשיג את הקפיצה הזו בגרפיקה באייפד, שבו פי ארבעה ברזולוציה הביאה לתצוגה של 3.14 מגה-פיקסל - יותר פיקסלים מאשר MacBook Pro בגודל 17 אינץ'!
"כל מה שהם עשו זה לשפר את התצוגה"
עבור מבקרי תקשורת רבים, השיפור העיקרי של iPad 3 היה טריוויאלי. רבים עדיין התאכזבו מכך שהאייפד עדיין חסר תכונות של Mac כמו מערכת קבצים ויציאה טורית. חלקם עדיין מחכים לזה היום, עשר שנים מאוחר יותר, כאילו אפל לא הספיקה להבין איך לספק תכונות שהיו במחשבי 8 סיביות המחוברים במוסכים עוד בשנות ה-70.
כותב על הדגם החדש זמן קצר לאחר יציאתו, המפתח ג'ף אטוודנָקוּב, "ביקורות של אייפד 3 שמתלוננות 'כל מה שהם עשו זה לשפר את התצוגה' הן חסרות מושג על גבול הטיפשות. הטאבלטים הם כמעט בהגדרה כולם מציגים; אין דבר מהותי יותר לחוויית הטאבלט מאשר איכות התצוגה."
הוא הוסיף, "סוף סוף ה-iPad החדש סיפק חידוש שהמחשוב למטרות כלליות מחכה לו כבר שלושים שנה: תצוגה ברזולוציה גבוהה באמת בגודל ובמחיר סבירים.
עד האייפון והאייפד, כמעט כפי שאני יכול לדעת, אף אחד אחר אפילו לא ניסה לשפר את הרזולוציה על צגי מחשב - למרות שכל מחקר ה-HCI הקיים אומר לנו שצגים ברזולוציה גבוהה יותר הם שיפור מהותי עמוק במחשוב."
ביל היל, מפתח ClearType במיקרוסופט, כתב באופן דומה, "לאייפד הדור השלישי יש רזולוציית תצוגה של 264ppi.
כל כך הרבה רזולוציה מהממת. לראות את זה במכשיר מיינסטרים כמו האייפד - במקום צג אקזוטי של 13,000 דולר - זה באמת מדהים, ומשהו שחיכיתי לראות יותר מעשור. זה יציב רף לרזולוציה עתידית שכל יצרן אחר של מכשירים ומחשבים יצטרך לקפוץ".
אייפון 4 ואייפד 3 הכניסו את Retina Display לשוק המוני, ויצרו מודעות שעזרה מאוחר יותר למכור את ה-MacBook Pro הפרימיום עם Retina Display ובסופו של דבר הביאה את Retina אל שאר קו המוצרים של אפל. זה היה המקביל לקפיצה ממדפסות מטריצת נקודות ל- LaserWriter; שינוי מונומנטלי ואיכותי במחשוב.
הדגם המוזר 3
האייפד מהדור השלישי החדש פרץ את גבולות הטכנולוגיה. זה עדיין התקשה לעמוד בקצב מבלי להתחמם מדי, אבל אפל התייחסה לכך עד סוף אותה שנה עם אייפד 4 ושבב A6X החדש שלו. זה הפך את ה-iPad 3 למוצר המודרני הקצר ביותר של אפל, כמו גם להיות המוצר היחיד שאי פעם השתמש בשבב A5X החדש שהיה בפיתוח כל כך הרבה זמן.
במקום להיות פלופ או מאמץ מבוזבז - אפל מכרה 58 מיליון אייפד באותה שנה - אייפד 3 היה אבן דרך חשובה שעזרה לממן עלייה חדשה ועצומה בתחכום סיליקון Axe. החברה עברה מעבר לייצור המוני פשוט וכעת טיפחה הובלה משמעותית בגרפיקה ניידת. לאף יצרנית מחשבים אחרת לא היה צורך מסחרי להניע גרפיקה ניידת ברמה זו. A5X השתמש באותה ליבת GPU כמו מערכת המשחקים כף היד PlayStation Vita של Sony שיצאה בערך באותו זמן.
ה-Retina Display iPad 3 ייחד את אפל כמותג ברמה יוקרתית בים של בינוניות זולה. אם אפל הייתה מנסה יותר בנחת רק לסחוט את כל הרווחים הזמינים מטאבלטים בסיסיים - בעקבות אסטרטגיית המכשירים הזולים של ה-Nexus 7 של גוגל - הזינוק במספר מכשירי האייפד שיא שנמשך עד 2014 עשוי היה לקרוס מוקדם, מה שמקשה על החברה הרבה יותר. כדי להצדיק בהמשך הדרך את הפיתוח הספקולטיבי של תצוגה ברזולוציה גבוהה ואת הארכיטקטורה הגרפית המותאמת אישית הדרושה כדי להפעיל אותה.
על ידי חידוש מהיר ואספקת פתרונות לבעיות שרוב הלקוחות כלל לא היו מודעים לקיומן, אפל הצליחה לגלוש על פסגת גל המכירות של הטאבלטים, והגיעה להובלה משמעותית בכוח עיבוד הסיליקון, איכות בניית המכשיר, ובשלו. ספריית App Store המותאמת לטאבלט, הכל לפני שההזדמנות הגיעה לרמה. היום, יהיה קשה מאוד להשיק טאבלט חדש בכל רמה ולצפות לקבל תשומת לב מהותית מהקונים.
גמיש ופתוח לעומת משולב ומוטב
הפתרון של גוגל לטיפול ברזולוציות תצוגה שונות באנדרואיד היה פשוט שינוי קנה מידה של ממשק המשתמש כך שיתאים לאיזה פאנל שבעל רישיון ירצה להשתמש בו. זה גם השפיע על עידוד פיתוח אפליקציות גמישות כאשר אפליקציות טאבלטים היו למעשה רק אפליקציות טלפון מתוחות.
בזמן שאפל עיצבה את סיליקון ה-SoC המותאם אישית שלה המסוגל לספק את תכונות החומרה שהיא קבעה שיהיו טלפון וטאבלט רצויים, בעלת הרישיון המובילה של גוגל אנדרואיד, סמסונג, יצרה פנתיאון של Galaxy Tabs שכל אחד מהם השתמש בתצוגה חדשה שהחברה יצרה, יחד עם ארכיטקטורות GPU ורזולוציות שונות בקנה מידה שונה.
